חלק מהטיפול בהורים בגיל הזהב הוא גם לקחת אחריות על טיפולי שיניים. ככל שמזדקנים חלה נסיגת חניכיים והשיניים מתפוררות ואפילו נושרות. אבל הטיפול בשיניים הוא למעשה קצה הקרחון של טיפול בתזונה ובשמירה על תחזוקה נאותה של כל הגוף.
לעיסת המזון היא החולייה הראשונה בשרשרת עיכול המזון. אז נכון שחשוב לאזן את המזון עצמו. חשוב להבטיח קבלת מספיק ויטמינים ומינראליים. חשוב להתאים במידת הצורך דיאטה דלת שומן, דלת נתרן או דלת פחמימות. כל אדם על פי צרכיו ומצבו הבריאותי. אבל בגיל מתקדם חוסר בשיניים, או תחזוקה לא נאותה של השיניים ישפיעו ישירות על הרזרוות של הגוף. על הרזייה או השמנה.
זה די פשוט. כשחסרות שיניים בפה יכולים להתקיים שני אירועים הפוכים:
1. אכילה מהירה, בליעה של מזון שאינו טחון מספיק ואינו עובר הכנה מספקת בפה לצורך מעבר למערכת העיכול. התוצאה: חוסר שובע ואכילה מופרזת, שיוצרת השמנה. במקרים יותר נדירים – חנק כתוצאה מבליעת פיסות גדולות של מזון.
2. הימנעות מאכילת מזונות המחייבים לעיסה ממושכת והתמודדות עם מרקמים קשים. אי נוחות בלעיסה עלולה להביא לוויתור על פירות וירקות לא מבושלים, אגוזים, בשר וכד'. חסר בשיניים עלול לגרום גם לאכילה איטית ביותר. התוצאה תהייה: מחסור בוויטמינים ומינראליים חיוניים לגוף וירידה במשקל.
כשמדובר בהורים מבוגרים מאוד, צריך לחשוב היטב כשמקבלים החלטות המשפיעות ישירות על התזונה שלהם. האם לבצע ניתוחי השלמת עצם ושתלים? זהו הליך פולשני וממושך. האם ההורים ישרדו את הזמן עד להשלמת השיקום? מה הסיכוי שהם יעמדו בתהליך הלא פשוט? האם לא עדיף לבצע שיניים תותבות ולאפשר להם בתהליך מהיר לחזור לאכול, לחייך, להיפגש עם חברים ולצאת מהבית למסעדה טובה? יש כאן שיקולים של בריאות, של איכות חיים, של משך הטיפול ומידת הפולשנות שלו, ושל אחוזי ההצלחה.
לא פשוט לקבל החלטות על מי שגידלו אותך ודאגו לך, כשהיוצרות מתהפכות ולפתע עליך מוטלת המשימה לדאוג להם. לכן מומלץ להתייעץ.
